<h1>סמ"ג עשין סימן רמ"ח</h1>
<h2>דף יט.</h2>
שנינו בפרק ה' דמקוואות (מ"ו) גל שנתלש מן הים ונפל על האדם או על הכלים אם יש בו ארבעים סאה טהורים לחולין שאין הטובל לחולין צריך כוונה כדמסקינן בפרק שני דחולין (ל"א א'—ב') שכן סוברין רב ורב נחמן ורבא וכן פוסק רבינו חננאל ולא כרבי יוחנן שמצריך כוונה לחולין, היה יושב ומצפה עד שיפול הגל ויטבול בו עלתה לו טבילה לדבר שנתכוון לו (ע"פ רמב"ם מקואות פ"ט הי"ז). ואומר במסכת חולין (שם) ובחגיגה פרק שני (י"ט א' ורש"י) מטבילין בראשין של גל הנוגעין בארץ ואן מטבילין בכפה שלו מפני שהוא באויר (עי' רמב"ם שם הי"ח וכס"מ). עוד שנינו שם בפרק ה' (מ"ו) בית הלל אומרים אין מטבילין בחרדלית פירוש (ר"ש) חרדלית כמו הר דלית, והן מי גשמים הנזחלין מדליו של הר אין מטבילין בהם כשהם נזחלין עד שיקוו וינוחו באשבורן ארבעים סאה (ע"פ רמב"ם שם הט"ז).
<h2>דף כב.</h2>
אומר רבינו יצחק בר ר' שמואל דהא דתניא בתורת כהנים (שמיני פרשתא ט') המעיין מטהר בכל שהו והמקוה בארבעים סאה זהו מדרבנן דמן התורה די ברביעית אם כל [ה]גוף הנטבל עולה בו כגון מחטין וצינוריות, וכשם שאומר המקוה בארבעים סאה מדרבנן כך מעיין מטהר בכל שהו אפילו מדרבנן, ואף על פי שבטלו רביעית דמקוה (נזיר ל"ח א' ותד"ה בר ע"ש) לא בטלו משהו דמעיין, ובמשנת מסכת מקוואות (פ"א מ"ז) משמע דכל שהו ממש, אמנם לטבול אדם צריך אף במעיין ארבעים סאה כדאמרינן בפרק חומר בקודש תדע דבעינן כשפופרת הנוד דהא ארעא חלחולי מחלחלא ובעינן ארבעים סאה במקום אחד ולשון חלחולי אינו אלא במעיין.
